פרישה, אבן העזר ל״ז

1 וכסף קידושיה שלו בגמרא כתובות מו: יליף לה מקראי מדכתיב גבי נערה היוצאה מרשות אדוניה ויצאה חנם "אין "כסף שהוא מיותר ודרשו אין "כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר כשיצאת ממנו ומנו זה האב ע"ש כ"פ:

1 וכן זכאי במציאתה ז"ל ב"י אע"ג שמציאתה ומעשה ידיה אינו ענין לקידושין כתב רבינו בכאן משום דבגמרא שנויים יחד:

1 וקידושיו קידושין גמורים פירוש אם קבלה קידושין מאחר אין בהם ממש אבל לענין ביאה אין שם חיוב עד אחר שלש שנים וק"ל מ"ו דבפחות מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה כ"פ:

1 שבאו הסימנים בבוקר פירוש סימני בוגרת ע"ל סי' קנ"ה וקס"ט מי מעיד עליה שהיא בוגרת כ"פ:

1 אם קדשה אביה שלא לדעתה אבל אם קדשה לדעתה לא היתה צריכה גט אלא מראשון לבד ממ"נ לדעת הרא"ש הנזכר לעיל דהאב נעשה שליח לבתו בוגרת:

1 והיא קדשה עצמה שלא לדעת אביה והוא הדין לדעת אביה אלא אורחא דמלתא נקט דמדעתו לא היתה מתקדשת לאחר וק"ל. חוזרת לרשות אביה כיון שלא יצאה מרשותו לגמרי שהרי בעלה "ואביה מתירין נדרה לפיכך כשמסתלק יד בעלה חוזרת לגמרי לרשות אביה אבל משנשאת יצאת מרשות אביה לגמרי כ"פ:

1 או על ידי עצמה וכ"פ הרא"ש והרמב"ם אע"ג דאין שליחות לקטן ולקטנה ה"מ לזכות לאחר ע"י שליחותן אבל כאן שהיא זוכה לעצמה בשליחות אביה מהני שליחותה לעצמה אבל הרי"ף והמרדכי חלקו וכתבו דאין הקטנה יכולה לקבל קידושיה ועיין בדרישה:

1 בין בכסף בין בשטר כלומר דבביאה לא שייך למימר צאי וקבלי קידושיך אלא אמר לה התקדשי לפלוני בביאה ומסרה לו שתתייחד עמו:

1 ומ"מ מצוה שלא יקדשנה כו' אריש הסימן קאי שכתב האב זכאי בבתו לקדשה משתולד וקאמר השתא דהיינו מדינא אבל מ"מ מצוה שלא יקדשנה עד שתגדל ב"י ועד"ר:

1 ותאמר בפלוני אני רוצה וכתב הר"ן אף על גב דניחא לה בכל דהו דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו ה"מ בגדולה דכיון דשויה שליח מדעתה סברה וקבלה ולא חיישינן לאמלוכי אבל לא בקטנה דשלא לדעת איכא למיחש שמא לכשתגדיל לא תתרצה עכ"ל וע"ל ס"ס נ"ו מדין זה כ"פ:

1 וקבל קידושי' מאיש אחר:

1 וצריכה גט משניהם ר"ל אם תרצה לינשא לשלישי אבל אם רצו אחד נותן גט וא' כונס:

1 וכתב הרמ"ה אי שוי' שליח אחרינא כו' נראה דהרמ"ה לא קאי אדין הסמוך לו בלבד דהיינו אם נתן רשות לשלוחו לקדשה כו' אלא קאי אכל דיני שליחות דאם כן מ"ש הכא מבשאר דיני שליחות: ואפילו מיאון שנתבאר לקמן סימן קנ"ה אינה צריכה כ"פ:

1 וכ"כ הרמ"ה דוקא סתם דלא ידעינן כו' הב"י כתב שדברי הרמ"ה הן כדעת הרא"ש. ונראה דמשו"ה כתבו רבינו בל' הקודש ולא כלשון הרמ"ה שהיה תרגום ללמדינו שדברים הללו ג"כ מדברי הרא"ש הן ועוד דאל"כ ודאי לא היה רבינו מקצר בדברי הרא"ש לכתוב שהרא"ש תמה על הרי"ף לחוד אלא היה כותב דעתו בצידו:

1 אפי' נתאכלו המעות מרדכי בשם ראבי"ה חולק על זה עיין בב"י:

1 למי שגילה האב דעתו אע"ג דאמרינן לעיל בסמוך ואפילו שדכה אביה תחלה אפ"ה לא חיישינן מידי י"ל דלעיל לא אמר אלא שדכה ור"ל שדכה בעלמא אבל לא גילה בדעתו שחפץ לקדשה לו כי י"ל שמאיזה טעם אחר שדכה לו ועיין בדרישה:

1 וטרח לחזור ולשדכה לשני וכתב ב"י שלשון זה אינו נוח לי ור"ל שהוא כפל שכבר כתב כל זמן שלא שדכה עם אחר:

1 אינן נשואין כו' דשמא ימחה אביה ונמצא זרה אוכלת תרומה למפרע וה"ה לענין ממונא אוקי ממונא בחזקת מרי' "ואפילו היה מוחזק בנכסיה אינו חזקה דנכסיה קיימין בחזקת יורשי האב אשר"י:

1 ואפילו מיאון אינה צריכה דלא תקנו חכמים שצריכה מיאון אלא היכא שמת אביה והשיאוה אמה ואחי' וכמ"ש בסי' מ"ג אבל כל זמן שאבי הקטנה חי אין מעשיה ומעשה האחין כלום: משום דתחשב כפנויה כו' כלומר ואסור לייחד עם הפנויה ומכ"ש דרך זנות כמ"ש סי' כ"ב וסי' כ"ו כ"פ:

1 ועומדת אצלו בזנות כו' אין זה סותר מ"ש לעיל סימן א' דקודם י"ג שנה לא ישיאם דהוה כזנות די"ל דהיינו דוקא לכתחלה לא ישיאם דהוי כונות אבל אם עבר והשיאה אין לאוסרה עליו משום זנות וכבר הארכתי בזה בסי' ע' ע"ש:

1 ושיהא הכסף שנו פי' לא מיבעיא אם עשאתו שליח ולא אמרה. שיהא כסף הקידושין שלו פשיטא דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה דהא קידושי קטנה שלו ועביד מידי דלית ליה הנאה מיניה אלא אפילו אמרה שיהא הכסף שלו דאז כו' כ"פ דאז ליכא למימר דלא שבק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה כו' אפי' הכי אמרינן לא שבק אינש מצוה דרמיא עליה מדברי קבלה כ"פ דהיינו להשיא הקטנה כמ"ש ואת בנותיכם תנו לאנשים ועביד מצוה דלא רמיא עליה גמרא:

1 והיו קידושי הקטנה ודאי פי' אם אין כאן אלא קטנה אחת אבל אם יש כאן קטנות הרבה הן בספק כדאמרינן בסמוך:

1 שידך בתו הגדולה ר"ל בוגרת:

1 אין דעתו על האחרת כי היכי דבמקדש אמרינן דלאותה ששידך לו איכווין לקידושי משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ה"נ אמרינן באב דאותה ששידך לו איכווין לקדושי ליה אפילו בוגרת דכיון דאי לא מקדש לה עביד עבירה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אע"ג דקידושי הקטנה מצוה דרמיא עליה הוא שלא לעבור עבירה עדיף טפי ב"י וע"ש בהר"ש:

1 ואין לו בנות אלא מאשה אחת והא דאמרינן לקמן בסמוך מי שיש לו ב' כיתי בנות מב' נשים כו' כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות וי"ל דדוקא כי אמר אביהן אז אמרינן דאבוה מדקדק ולא מחית נפשיה לספיקא שהוא חס על בנותיו שלא יהיו כולן צריכות גט ויפסלו מהכהונה אבל הכא שהבעל אומר לא מדקדק כולי האי. ובלא זה נמי האב שיודע שיש לו עוד בנות מאשה אחרת מ"ה לא מקרי גדולה אלא מי שבאמת גדולה מה שאין כן במקדש דיכול להיות דלא ידע שיש לו עוד אחרת וק"ל וע' בגמרא פלוגתת התנאים בזה ולפי מה שכתב בית יוסף בסמוך דמיירי שם דוקא בכולן שווין קטנות או נערות או בוגרות לק"מ מיהו כתבתי שם דדבריו אינן מוכרחים:

1 דעתו על הגדולה משום לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה:

1 קידושין שאין מסורין לביאה עיין בדרישה:

1 ומכל מקום לא להורות הלכה למעשה אמר כן פירוש מה שכתב דבתך סתם לא חשוב אין מסורין לביאה להצריך גט לכולן משום דלא יעשה כן וגו' דעתו ודאי על הגדולה זה לא אמר להורות הלכה למעשה אלא להלכה למעשה גם הוא סבר שכולן צריכין גט:

1 בתו הגדולה אינו ברשותו ואינה מקודשת פירוש ואפילו אם אמר האב עליה קבלתי הקידושין אינו נאמן לפטור האחרת מגט דודאי דעתו לא היה עליה אבל על הקטנה נאמן לומר לזו נתכוונתי כו'. וכן הבעל שקידש סתם דעתו היה על איזו שהאב ירצה תהיה מקודשת ועיין בדרישה:

1 ששכח כולן צריכות גט דהוי קידושין שאין מסורין לביאה להצריך גט לכולן:

1 שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וכתב מ"ו ז"ל נראה דעיקר טעם שלא פירש למי קדשה דהא אפי' אמר את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת כדלעיל ודייק עכ"ל ונראה דרבינו אתא לאשמעינן בתשובה זו דאם היו עסוקין באותו ענין דאז אף אם לא אמר לי דמקודשת כדאמרינן לעיל בסימן כ"ז ואתא לאשמעינן דלא אמרינן דהוו קידושין שאין מסורין לביאה ושתיהן צריכות גט ואע"ג דבן ראובן בשעה שקידש את רחל היה קטן כנזכר באותו תשובה וה"א הואיל שלא נתקדשה לו היא ושתיהן בכלל דשמא דעתו של האב היה על רחל דזה לא אמרינן דמסתמא דעתו דאביה היה על לאה כדי לפוסלה על הכהן וגם דעת המקדש כיון שבנו קידש את רחל ודאי הניחה אותה לו וקידש את לאה ועיין בדרישה:

1 כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות ומפרש הטעם בגמ' משום דלא מחית אינש נפשיה לספיקא להזכיר שם גדולה אם לא אגדולה שבכולן שאם ישתכח הדבר שלא יהו בספק וכן בקטנות נמי אמרינן הכי ומ"ש רבינו יכולין ברשותו לקדשן היינו לומר שכולן קטנות או נערות או שכולן בוגרות ונתנו לו רשות לקדשן דאילו בוגרת במקום קטנות או נערות כבר נתבאר דאפילו שויתיה שליח אינה בכלל ב"י ואינו מוכרע דא"ל דשאני הכא דאמר בהדיא בתי הגדולה וכיון שגם הכא כולן ברשותו דשויתיה שליח והקנה ליה כסף קידושין עלה יהיב דעתיה ומטעם שאמר בגמרא משום דלא מחית איניש נפשיה לספיקא וכמ"ש לעיל בא"ל המקדש בתך הגדולה מקודשת לי והא דכתב שם רבינו דדוקא באין לו בנות אלא מאשה אחת כתבתי שם דהיינו באמר המקדש כו' ע"ש מיהו דעת ב"י דלעולם לא שביק מצוה דרמיא עליה ודו"ק:

1 למי שיש לו ה' בנות פי' וכולן קטנות או גדולות וכולן עשו את אביהן שליח:

1 ואפי' לא נודע לו עד שבגרה וה"א שעכשיו אינה ברשותו ולא יהא נאמן עליה. ואם נודע לו מקודשת דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה לאיש אסרה על הכל שאין אנו יודעים למי וכי אמר הזה התירה לזה פירש"י. ואם היא בוגרת דנאמן עליה כתב ה"ה שאפי' אחר נאמן להתירה לעצמו כ"ש שהאב נאמן ואפי' אחר שבגרה:

1 נאמן ומותרת לו וכתב הרמב"ם פ"ט וכשכונסה א"צ לקדשה כ"פ ולא אמרינן דילמא יצרו תקפו עלה דמרתת שמא האב יכחישו ויאמר אתה לא קדשתיה גמרא דף ס"ג מ"ו וכתב הר"ן ואע"ג שאין דבר שבערוה פחות מב' התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאמר שנתקדשה לו נאמן עכ"ל וכתב רבינו ירוחם הא דנאמן דוקא בפני האב:

1 אפי' להצריכה גט ממנו פי' ואינה צריכה גט ממנו ונ"מ דאם בא אחר ואמר שקדשה והאב אינו מכחישו או שהאב עצמו נזכר למי קדשה מותרת לעלמא וא"צ גט ממנו:

1 שניהם נותנין גט ולא אמרינן דהני תרי ודאי חד מינייהו משקר דהא אב אומר שלא קדשה אלא לא' וה"א דאוקי חד לגבי חד וליתא לתרוייהו קמ"ל דלא אמרינן הכי:

1 ואם רצו א' נותן כו' פי' אפילו אם עדיין עומדים בדיבורם וכל א' אמר אני קדשתיה ולא אמרינן דלוקי חד לגבי חד וכאילו ליתנהו לתרווייהו ויהא אסור לכנוס לחד מינייהו קמ"ל וה"ה אם שניהם נותנין גט דמותרת לעלמא ועד"ר:

1 בא אחד וכנסה כתב הר"ן בשם הרשב"א כיון שהתירוה לכונסה אע"פ שלא כנסה כדאמרינן לעיל בסימן ו' גבי שבויה גם בסימן י"ז בהיתר א"א:

1 אבל לא לכנסה דלא דמי לאב שאמר קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה דנאמן אף לכנוס דהתם מרתת כדפרישית אבל לגבי האשה לא מרתת דיודע הוא שתהא מחפה עליו ותתרצה בו ותכחיש את כל הבא לומר אני הוא אבל לאחר מותרת אם נתן לה גט דאינו חוטא ולא לו ועד"ר:

1 קדשתיה וגרשתיה נאמן לפוסלה לכהונה ואע"ג דגבי שבויה אמרינן לעיל בסי"ז דאם אמר האב נשבית ופדיתיה אינו נאמן לאוסרה בין גדולה בין קטנה בגמרא מתרץ דגבי קידושין האמינתו תורה דכתיב את בתי נתתי לאיש אסרה על כל העולם כולה ואפי' לכהן משום איסור א"א ולכן כשאמר ג"כ גירשתיה נאמן לאוסרה לכהונה שאין זה איסור מחודש שבלא"ה היא אסורה לכהן אבל גבי שבויה שאין האיסור מחמת קידושין לא מצינו שהאמינתו תורה: